משבר כתיבה

התחלתי לכתוב בגיל 9.

כלומר כתבתי כבר בגיל 5 או 6, אני מניח, אבל התחלתי ״לכתוב עם כוונה״ בגיל 9. אני מאוד זוכר את זה בעיקר בעקבות הסיוטים, ליטרלי - ביעותי לילה - שליוו את תהליך הכתיבה שלי דאז. באותו הזמן, סדרת הספרים האהובה עליי הייתה ״צמרמורת״. צמרמורת, למי שלא זוכר או נולד בשנות ה- 80 הנהדרות, היתה סדרת ספרים מהממת אך מפחידה במיוחד, עם סיפורים די מבעיתים על כל מיני שדים ומפלצות, או סתם תינוקות שרוצחים את ההורים שלהםן באישון לילה...

בכל מקרה, בשלב מסוים הספרים קיבלו טוויסט נוסף של ״בחירת הסוף״. הקורא היה יכול לבחור כיצד להמשיך את הסיפור מתוך מספר אפשרויות, וכך היית יכול לקרוא את הספר מספר פעמים וכל פעם לחוות אותו בצורה מעט שונה.

הרעיון הזה של ספרים אדפטיביים היה מדהים בעיניי והתחלתי לכתוב ספרים על גבי ספרים על כל מיני דברים שפחדתי מהם נורא, כמו כלב מוכה כלבת שהיה מסתובב בלילה בגן המשחקים בו הייתי מבלה אחר-הצהריים ומחכה לילדים שלא הספיקו לחזור הביתה או ברחו מארוחת הערב בחזרה לגינה. כתבתי סיפורים רומנטיים על בנות יפות ובנים חזקים שמטיילים יחד בשדה של ממתקים. כתבתי תקצירים של אירועים חשובים שקרו בבית הספר או בחוגים השונים, כמו היום ההוא בכיתה ה׳ בו הצעתי לאסנת באלין (ז״ל) חברות על דף מחברת של חבורת הזבל וברחתי לחדר להתחבא כי כל-כך חששתי מהתגובה השלילית, כמובן, הממשמשת ובאה. תיארתי אותו כיום בו השתנו חיי משום שמעתה איני בודד יותר. אינני יודע מדוע חשתי בדידות, אולי משום שכאח בכור אתה די בודד בעולם, במיוחד כשאבא ואמא עסוקים בעבודה או בטיפול באחים הקטנים, אבל בכל מקרה היה חשוב לי לציין בכתביי שהחברות הזו תימשך לעד ולעולם לא אהיה בודד יותר.

בגיל 11, נבחרתי בשמחה רבה להיות אחד מעשרת הכותבים הצעירים של עיתון ״כולנו״ באותה שנה. אני זוכר שנפגשנו כל הכתבים הצעירים (כ״צ) באיזשהו חדר גדול איפשהו בארץ (אין לי בכלל זיכרון היכן זה) והיו שם את כל הגיליונות של עיתון כולנו מכל השנים אי פעם. אני חשבתי שאני בגן-עדן. לא יכולתי להתאפק ועשיתי את מה שאני עושה תמיד עם מגזינים - הצמדתי אותם אל אפי ושאפתי את ריח הדיו והדבקים והנייר הבוהק חזק חזק. עברתי על התמונות היפות וחיפשתי מילים שלא הכרתי.

באותה שנה, שלא כמו סיון רהב-מאיר שגם הייתה כ״צ בשנים סמוכות, לא ממש כתבתי יותר מדי. לא הבאתי סקופים מעניינים או ראיונות מרשימים, כי בעיקר לא היה לי מושג איך ומאיפה מתחילים. מדי פעם, היינו מקבלים כרטיסים למקום או הופעה או מסעדה והיינו צריכים לכתוב עליה כתבה. אחת הפעמים הזכורות לי ביותר היא הכתבה שעשינו על נחשונית - פארק מוטורי לילדים בישוב נחשונים. וכשאני אומר ״הכתבה שעשינו״, אני מתכוון לזה ששלחו אותי עם כמה חברים לפארק והיה עליי לכתוב בפירוט איך מרגיש המקום מנקודת מבט של ילד. אני ממש זוכר אותי יושב ומתאר כל מתקן ומתקן, רק כדי לגלות שהעורך/ת, שככל הנראה אינו כתב צעיר, שינה את כל הטקסט המפורט והמדהים שלי על כל מתקן ומתקן ואיפה כדאי לשבת ואיך אפשר לקצר את התור. במקום, היו שם המון מילים במשלב שלא תאם את הגיל שלי בשום צורה, המתאר בגוף ראשון (מאוד מוזר) את החוויה שעברתי שם. כמובן שלא היה אכפת לי כלל כי הרי השם שלי התנוסס על פאקינג עמוד האמצע של פאקינג עיתון כולנו 😎

בשנים האחרונות אני נמצא במשבר כתיבה כרוני.

אני לא מצליח להביא את עצמי לפתח רעיונות ולהוריד אותם לטקסט. למעשה, יש לי כרגע באזור ה- 300 דראפטים של מאמרים ומודלים שרק מחכים להגהה, שככל הנראה לא תגיע בזמן הקרוב. כל פעם כמובן יש תירוץ אחר. בהתחלה זה העבודה, אח״כ הילדים והבית, אחרי זה האובדן של הכלבה אחרי 13 שנות חברות, באמצע קורונה, כמה מבצעים צבאיים, יומולדת 40 והמשבר שמגיע בגיל 38 בכלל, השביעי באוקטובר, השמיני באוקטובר, כל אוקטובר, מלחמת איראן-ישראל, תפקיד חדש, חברה חדשה, אחריות חדשה, תינוק חדש......

תמיד יש משהו.

ועם זאת, כתיבה מביאה לי נחת. היא מארגנת לי את המחשבות בראש ועוזרת לי להעביר את העומס מהאונה השמאלית לנייר. ולכן אמשיך לכתוב ככל שהזמן והקונטקסט יאפשרו לי וככל שיהיה מי שירצה לקרוא אותי. האמת, לא מאוד אכפת לי אם יהיו מי שירצו לקרוא אותי. גם אז כנראה אמשיך לכתוב. אז אולי הדבר הנכון יותר להגיד הוא שאכתוב כל עוד יהיו מי שירצו לקרוא (נקודה). כי מי בכלל קורא בימינו. מי לעזאזל יקרא את כל ה- 700 מילים האלה?! בזמן הזה אפשר לראות לפחות 10 רילס או סטוריז או יוטיובז או סנאפס.. נראה לי שככה אומרים את זה.

בכל מקרה, אני קורא.

אז אני מקווה שאצליח לחזור לכתוב בקצב גבוה יותר, דווקא עכשיו, ודווקא כשאני בעומס הגדול ביותר שהייתי בו בחיי, כי אנחנו עושים עכשיו דברים נפלאים בסטרטאפ החדש שאני עובד בו והדרך בה אנחנו מארגנים את הפרודקט והעיצוב והפיתוח באמת ראויה להיות משותפת איתכםן.

נשתמע במאמר הבא,

טל